<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין י"א, י"ב</h1>
<h2>דף כב:</h2>
והמצוה האחת עשרה היא שהזהירנו מעשות מצבה יתחברו אצלה ויכבדוה, ואפילו הושמה כדי לעבוד האל עליה. וזה כדי שלא יתדמה בעבודתה בעבודה זרה. כי כן היו עושין היו בונין מצבה ומשימים העבודה זרה עליה. והוא אמרו ית' באזהרה מזה (ר"פ שופטי') ולא תקים לך מצבה אשר שנא וכו'. ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות. והמצוה הי"ב היא שהזהירנו מעשות אבן מוכנת להשתחוות עליה ואפילו היה זה לאל יתעלה. זה גם כן כדי שלא יתדמה לעבודת הצלמים. כי כן היו עושין אבן מצויירת במלאכה מחוכמה לפני הצלם וישתחוו עליה לאותו הצלם. אמר יתעלה (ס"פ בהר) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה. ומי שעבר על לאו זה לוקה. ולשון סיפרא לא תתנו בארצכם בארצכם אין אתם משתחוים על האבנים אבל משתחוים אתם על האבנים במקדש. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בגמר מגלה (כ"ב:).
